פסק דין
1.התובע יליד שנת 1976, נהג ומפעיל רכבים כבדים במקצועו, נפגע ביום 6.4.09 במהלך עבודתו, בנסיבות המהוות תאונת דרכים על פי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975 (להלן "החוק"), לטענתו.
הנתבעת הינה המבטחת בביטוח חובה של רכב כבד מסוג מוביל עפר, מספר רישוי 55-34-76 (הרכב הנ"ל יכונה להלן כלשון התובע "המשאית").
2.על פי גרסת התובע, בבוקר יום 6.4.09, עמדה המשאית במתחם ריכוז רכבים יחד עם רכבים כבדים אחרים. כמנהגו מדי בוקר, הוא עלה אל תא הנהג של המשאית דרך המדרגות, התניע אותה, ולאחר מכן יצא מהתא ועמד שוב על המדרגות על מנת לבדוק שמן של גיר ההילוכים לפני התחלת הנסיעה. יובהר כי מדיד השמן ממוקם בחלק הקדמי העליון של המשאית בסמוך לשמשה הקדמית (ראה תמונה ת/5). לאחר שהשלים את הבדיקה והתכוון לרדת, החליק במדרגות, נפל ארצה, ונפגע בקרסול שמאל (הנסיבות הנ"ל יכונו להלן "האירוע").
לטענתו כאמור, האירוע הנ"ל מהווה תאונת דרכים על פי החוק.
3.הנתבעת הכחישה את קרות האירוע, ולחילופין את נסיבות התרחשותו כפי שנטענו על ידי התובע, ולחילופי חילופין טענה כי האירוע הנטען אינו מהווה תאונת דרכים על פי החוק.
4.מטעם התובע העידו התובע ועד נוסף מטעמו.
הנתבעת לא הביאה עדים מטעמה.
5.דיון
לאחר ששמעתי את העדויות והתרשמתי מהן, הגעתי למסקנה כי התובע הוכיח את נסיבות קרות האירוע כפי שנטענו על ידו, שכן עדותו היתה קוהרנטית ועקבית, והיא לא נסתרה בחקירתו הנגדית. בנוסף היא נתמכה בעדותו של עובד נוסף שנכח במקום, מר סאלח סאלח, שאף היא לא נסתרה. אמנם מר סאלח, אשר עסק באותה עת בבדיקת שמנים במחפרון שעליו עבד, לא ראה את אירוע הנפילה, אולם, הוא ניגש אל התובע יחד עם אחרים, לשמע זעקותיו של התובע, מיד לאחר הנפילה, והבחין בו שוכב על האדמה. ברי הוא כי אין עסקינן בעדות ישירה לאירוע הנפילה, אולם המדובר בעדות נסיבתית המחזקת את גרסתו של התובע לגבי אירוע הנפילה ונסיבות התרחשותו כפי שנטענו על ידו.
6.הנתבעת טענה כי התובע לא הביא עדים חיוניים שיכלו לשפוך אור על נסיבות התרחשות האירוע. אולם מעדויותיהם של התובע ומר סאלח עולה ספק אם היו עדים שראו את עצם אירוע הנפילה להבדיל מהנסיבות שעקבו אותו, וזאת בשים לב לעובדה שהנהגים שנכחו במקום, היו עסוקים בבוקר בהכנת רכביהם לעבודה (ראה עדות התובע בעמ' 15 ש' 8, 15-13, 32-31, ועדות מר סאלח בעמ' 8 ש' 32-26, עמ' 9 ש' 6-1).
מכל מקום, סברה הנתבעת שקיימים עדים כאמור, עמדה בפניה הדרך לזמנם לעדות במטרה להפריך את גרסת התובע, אולם היא לא עשתה כן למרות האמצעים העומדים לרשותה, והדבר אומר דרשני.
7.הנתבעת הפנתה לאישורים הרפואיים שניתנו לתובע בסמוך לאחר התאונה ושבהם נרשם כי התובע נפל במהלך עבודה ללא ציון קיומה של המשאית, וטענה כי הדבר מטיל ספק באמינות גרסתו של התובע.
לא שוכנעתי בטענה זו, קל וחומר כאשר עורכי המסמכים הרפואיים שעליהם סמכה הנתבעת את טיעונה הנ"ל, לא התייצבו לעדות בבית המשפט.
8.לאור כל האמור לעיל, הנני קובעת כי התובע הוכיח, במידה הדרושה בהליך זה, את גרסתו לגבי נסיבות התרחשות האירוע כפי שנטענו על ידו, והשאלה הניצבת בפנינו היא האם האירוע הנ"ל, מהוות תאונת דרכים על פי החוק?
9.המסגרת הנורמטיבית
סעיף 1 לחוק מגדיר תאונת דרכים כ"מאורע שבו נגרם לאדם נזק גוף עקב שימוש ברכב מנועי למטרות תחבורה...".
"שימוש ברכב מנועי" הוגדר בחוק כדלקמן:
"נסיעה ברכב, כניסה לתוכו או ירידה ממנו, החנייתו, דחיפתו או גרירתו, טיפול-דרך או תיקון-דרך ברכב, שנעשה בידי המשתמש בו או בידי אדם אחר שלא במסגרת עבודתו, לרבות הידרדרות או התהפכות של הרכב או התנתקות או נפילה של חלק מהרכב או מטענו תוך כדי נסיעה וכן הינתקות או נפילה כאמור מרכב עומד או חונה, שלא תוך כדי טיפולו של אדם ברכב במסגרת עבודתו ולמעט טעינתו של מטען או פריקתו, כשהרכב עומד"
בסיכומיו טען בא כח התובע, אם כי באופן כללי, כי האירוע המדובר נופל לגדר החזקה המרבה שבהגדרה הבסיסית של תאונת דרכים על פי החוק והיא מאורע שנגרם עקב ניצול הכוח המכני של הרכב. לחלופין טען כי עסקינן ב"טיפול דרך או תיקון דרך ברכב" או "התנתקות או נפילה של חלק מהרכב", שימושים הנכללים בהגדרת "שימוש ברכב מנועי" על פי החוק. אולם, לא שוכנעתי בטיעונו הנ"ל, שכן לא הובהר הכיצד נופל האירוע המדובר לגדרה של החזקה המרבה המצוטטת לעיל ו/או הכיצד הוא נכלל בקטגוריה של "התנתקות או נפילה של חלק מהרכב". לגבי השימוש של "טיפול-דרך או תיקון-דרך", הרי אין בפנינו טיפול הנדרש עקב אירוע פתאומי על מנת לאפשר את המשך הנסיעה, ומשכך אין הוא יכול להיכלל בקטגוריה של טיפול או תיקון דרך שבהגדרת המשנה, על פי ההלכה שנקבעה ברע"א 5099/08 חסן נביל נ' הדר חברה לביטוח בע"מ (פורסם בנבו, 4.2.09).